מטרתו של הסעד הזמני, "……. היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין".
היינו, מטרתו של הסעד הזמני היא להבטיח את מימושו של פסק הדין לטובת הזוכה הפוטנציאלי, כמו גם הבטחת ביצועו היעיל של פסק הדין – וזאת כאשר בלא מתן הצו, עלול המבקש למצוא עצמו בעת מימוש פסק הדין בפני שוקת שבורה.
להלן התנאים הכללים לצורך קבלת סעד זמני:
בפסיקה נקבעו שני תנאים מצטברים עיקריים שאת התקיימותם נדרש בית המשפט לבחון בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני:
(1) האם הניח המבקש ראיות מספיקות לכאורה לקיומה של עילת התביעה וכי הוא הכרחי עוד בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה, בבחינת נזק בלתי הפיך שאינו ניתן לפיצוי כספי.
על המבקש לשכנע את ביהמ"ש כי אין המדובר בתביעת סרק וכן כי סיכויי הזכייה בהליך עדיפים על פניי סיכויי המשיב. סיכויי התביעה נבחנים בשלב זה באופן לכאורי בלבד ובהתאם לנקודת הזמן הנוכחית. אין בהכרעה כזו כדי לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט בהמשך הדרך בדיון בתובענה העיקרית.
בהקשר לסיכויי התביעה, בשלב זה של ההליך, מבקש הסעד אינו נדרש להציג ראיות במידה ובטיב הדרושים לצורך קבלת פסק דין. עליו להציג ראיות המצביעות, לכאורה, על כך שאין המדובר בתביעת סרק וכי מדובר, על פניו, בשאלה רצינית הראויה להתברר.
(2) מאזן הנוחות נוטה לצדו של המבקש – היינו, הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני, גבוה מהנזק שייגרם למשיב בעקבות מתן הסעד הזמני.
בין שני תנאים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", במובן שככל שגובר משקלו של האחד פוחת משקלו של האחר. ככלל, שיקולי מאזן הנוחות יקבלו את הבכורה.
במסגרת בחינת נזקו האפשרי של המבקש, על בית המשפט לשקול כשיקול מרכזי את אופי הנזק הנטען – קרי, האם הנזקים הנטענים על ידי מי מהצדדים הם נזקים כספיים ברי פיצוי מעצם טבעם, או שמא מדובר בנזקים בלתי הפיכים (היינו, נזקים שאינם ממוניים גרידא).
בית המשפט נדרש לשקול גם שיקולים של צדק ויושר, ובתוך כך האם הבקשה הוגשה בתום לב, והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.
בבחינת תום הלב הדרוש בבקשות לסעד זמני, נדרש תום לב אובייקטיבי ומוגבר – המתבטא בעיקר בחובת הגילוי.
כמו כן, בית המשפט יבחן האם מבקש הסעד השתהה בהגשת הבקשה, שכן הגשת בקשה למתן סעד זמני בשיהוי, חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד והיא יכולה לשמש כראיה לסתירת טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית.
לערכאה הדיונית מסור שיקול-דעת רחב בקשר לבקשות שעניינן סעד זמני, וכי ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בהחלטתה, אלא רק במקרים חריגים בהם הדבר נדרש על מנת למנוע עוול או נזק בלתי-הפיך לבעל-דין.
צו מניעה זמני
צו מניעה זמני, נועד לשם שמירה על המצב הקיים. במסגרת שיקול הדעת עת בית המשפט נדרש לבקשה למתן צו מניעה זמני, בית המשפט רשאי להורות למשיב להימנע מלעשות או להימנע מלהוסיף ולעשות, בעצמו או באמצעות מי מטעמו, פעולה כלשהי, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצועו הראוי של פסק הדין.
ברובם המוחלט של המקרים, אופיים של הסעדים הזמניים הניתנים על ידי בתי המשפט השונים הוא מניעתי, מתוך מטרה להבטיח מחד את שימור המצב הקיים ואת יכולתו של התובע לממש את זכויותיו בתום ההליך, ומאידך להימנע מפגיעה קשה מדי בזכויות הנתבע בטרם התבררה התביעה גופה.
כאשר מטרת הסעד הזמני היא לדוגמא, עיכוב פינוי או מימוש של מקרקעין או איסור דיספוזיציה בנכס, נקודת המוצא היא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. כך על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבית מגורים, לנוכח הקושי שעשוי להתעורר בהשבת המצב לקדמותו אם לא יינתן הסעד והמבקש יזכה בסופו של דבר בהליך העיקרי.
חרף זאת, בית המשפט אינו נעתר בהכרח לכל בקשה לסעד זמני שעניינה עיכוב פינוי או מימוש של מקרקעין, כאשר על כל מקרה להיבחן לגופו בהתאם למכלול נסיבותיו.
צו עשה זמני
בתי המשפט אינם נוטים לתת סעד זמני המשנה את המצב הקיים.
סמכות בית המשפט להעניק סעד זמני, המביא לשינוי המצב הקיים בטרם ניתנה הכרעה סופית בתובענה, כדוגמת צו עשה זמני, שמורה רק למקרים חריגים בהם התערבותו חיונית כדי למנוע תוצאה קשה ביותר, ולולא התערבותו צפוי להיגרם למבקש הסעד הזמני נזק משמעותי אשר אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי.
כך ובפרט, מקום בו הסעד הזמני המבוקש חופף לסעד העיקרי שנדרש בתביעה.