הרמת מסך

קבוצת חברות פרטיות ספקו סחורה מסויימת לחברה. לאותה חברה מנהל ובעל מניות יחיד.

קבוצת החברות (התובעות) הגישו תביעה כנגד החברה בטענה שהיא נותרה חייבת סכומי כסף, בגין סחורה שסיפקה לה וטוענת כי יש לחייב את המנהל ובעל המניות היחיד באותה חברה (הנתבע) בחובות ההחברה משני טעמים:

האחד- מכח דיני הרמת מסך. לטענת התובעות, הנתבע ניהל את עסקי וכספי החברה בצורה רשלנית, תוך שהחברה רוכשת סחורה מספקים רבים, בידיעה ברורה, שלא תוכל לעמוד בתשלומים. כמו כן, הנתבע נמנע מלבצע פעולות שהיה בהן כדי להגן על החברה ולמנוע את קריסתה.  השני – הינו שהנתבע התחייב באופן אישי להחזר חובות הנתבעת. לטענת קבוצת החברות התובעות, הנתבע הוא זה שעמד עמן בקשר, הזמין את הסחורות, ניהל עמן מו"מ ואף התחייב להחזר חובות החברה. על סמך התחייבותו המשיכו התובעות לספק סחורה לחברה. אם לא די בזאת, הנתבע פעל לערבוב ולהברחת נכסיו.

חברה היא אישיות משפטית נפרדת הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה, כגוף מאוגד.

עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת הינו עיקרון יסוד בדיני התאגידים, אולם לא מדובר בעיקרון מוחלט ויש לו חריגים. 

משמעות הדבר היא שלחברה אישיות משפטית נפרדת ועצמאית וקיימת הפרדה בין החברה לבין בעלי מניותיה. בהתאם לכך, הכלל הוא כי חובות הרובצים על חברה פלונית הם חובותיה בלבד, ואין לחייב בגינם את בעלי מניותיה או חברות קשורות.

אלא שהכרה בקיומה של חברה כאישיות משפטית נפרדת, פתחה פתח לניצול לרעה של עיקרון זה, תוך הסתתרות מאחורי מסך ההתאגדות על מנת להתחמק מהתחייבויות שניטלו כדין. 

כך, התפתחה דוקטרינת הרמת מסך המאפשרת לבית המשפט, במקרים חריגים, להתעלם מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה, כך שנושי החברה יכולים להיפרע מבעל/י המניות לפירעון חובות החברה כלפיהם, תוך הרחבת מעגל היריבויות ויצירת יריבות חדשה בין נושי החברה לבין בעלי המניות וכרסום בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת.

הליך הרמת מסך – התנאים.

נוסחו של הסעיף עבר שינוי בשנת 2005  במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות, כך שהמקרים בהם רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לבין בעלי מניותיה, הצטמצמו במידה ניכרת. הרמת מסך ההתאגדות תעשה בנסיבות חריגות ובמקרים קיצוניים, בתנאי הסעיף.

סעיף 6 (א) לחוק החברות, (לאחר תיקון מס' 3), קובע לאמור:

(א)(1) "בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)  באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב)  באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה 1(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו".

על מנת שבית המשפט ירים את מסך ההתאגדות צריכים להתקיים מספר תנאים מצטברים: ראשית, נדרשת תשתית ראייתית שנעשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להונות אדם, או לקפח נושה של החברה או באופן הפוגע בתכלית החברה, ותוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה. 

שנית,  נדרשת תשתית ראייתית לכך שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור (או לאפשרות כזו ונמנע מלברר את העובדות), ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה

שלשית, צודק ונכון בנסיבות העניין להרים את מסך ההתאגדות כמבחן מצטבר לאחת העילות שלעיל.  

רביעית, נוספה הדרישה ליסוד נפשי של ידיעה או עצימת עיניים. כלומר, רק בעלי מניות המעורבים באופן פעיל בפעילות האסורה ומודעים לה עלולים להימצא אחראים באחריות אישית לחובות החברה (כלומר, הרמת מסך תעשה ביתר קלות כנגד בעלי מניות שליטה או בעלי מניות הנהנים (בפועל) מהכוח להשפיע על החלטות החברה)..

סעיף 6 לחוק החברות, בנוסחו לאחר תיקון 3, הדגיש וחיזק את הקביעה כי הרמת מסך ההתאגדות היא פעולה קיצונית שאינה נעשית כדבר שבשגרה. יש צורך בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.

ומה לעניין נטילת סיכונים עסקיים? 

נטילת סיכונים עסקיים תצדיק את הרמת המסך רק כאשר אין לאותם סיכונים כל בסיס עסקי ממשי.

יחד עם זאת, ככל שבית המשפט ישתכנע, מסיבות שונות, שאין להרים את מסך ההתאגדות ולייחס את חובות החבה לבעל המניות, יתכן שתוטל על בעל המניות אחריות אישית כאשר לדוגמא אותו בעל מניות ממשיך להפעיל את העסק ולהוציא שיקים לספקיו, מבלי לגלות לאותם ספקים על הקשיים הפיננסים והסתרת המצב הפיננסי האמיתי שלה בעת ההתקשרות וכאשר קיימת רמת וודאות גבוהה יחסית שהחברה לא תוכל לעמוד בפירעון התחייבויותיה.

לא אחת, יצאו הזמנות עבודה חתומה אישית על ידי בעל המניות, ללא חותמת החברה. במקרים כגון אלו, לא בהכרח תקום עילה להרמת מסך ויתכן דווקא שבית המשפט יבצע הרמת מסך הפוכה, תוך ראיית החברה כמי שנושאת בהתחייבויותיו של בעל המניות, כל אימת שבית המשפט "מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן ולחייב את החברה (סעיף 6(ב) לחוק החברות).

לסיכום, לאחר תיקון 3 לסעיף 6 לחוק החברות, הפרקטיקה הנוהגת, הינה, שכאשר קיימים מקורות אחרים שמאפשרים הטלת אחריות אישית (בין בעוולות ניזקיות ובין בעוולות חוזיות) שאינם הרמת מסך, יש להעדיף אותם על פני שימוש בדוקטרינת הרמת המסך, באופן שיסייע לשמור על עיקרון האישיות הנפרדת של החברה.