זיכיון הפצה וסוכנות

חוזה זיכיון

הסכם זכיינות הוא הסכם אשר נועד לסייע לזכיין להשתמש במוניטין של הרשת, ומסייע לרשת להתרחב ולקבל תמורה בעד השימוש במוניטין שלה. יתרונות נוספים שיש להסדר הזכיינות הוא הליווי העסקי שאמורה לתת בעל/ת הזיכיון לזכיינים, בתמורה לתשלום.

סעיף ההגדרות לכללי התחרות הכלכלית (פטור סוג להסכמי זכיינות) (הוראת שעה), תשס"א-2001, מגדיר הסכם זכיינות כדלקמן:

"הסכם זכיינות" – חוזה שלפיו בעל זיכיון או זכיין ראשי מעניק לזכיין את הזכות לעשות שימוש בזיכיון למטרות שיווק של טובין או סוגי טובין מסוימים, והכולל את כל אלה:

(1)   שימוש בשם מסחרי אחיד או בסימן מסחר או בסימן שירות אחיד, ובמאפיינים אחידים של הטובין הנמכרים או של המכירה וביצועה, שהם מהותיים לשיווק הטובין ומכירתם;

(2)   העברה של ידע מבעל הזיכיון לזכיין שהוא מהותי לשיווק הטובין ומכירתם;

(3)  מתן סיוע מסחרי או טכני מבעל הזיכיון לזכיין, במשך תקופת ההסכם".

אחת השיטות שנוצרו כדי להגן על בעל הזיכיון אל מול התנהלותו של הזכיין היא מנגנון ערובה כלכלי, שלפיו בעל הזיכיון הוא בעל הזכות במקרקעין, והזכיין הוא השוכר. אם בעל הזיכיון שוכר שטח לחנות, והזכיין הוא שוכר משנה (או בעל הזיכיון בעלים והזכיין בר-רשות), הפרת החוזה מצד הזכיין מאפשרת לבעל הזיכיון להשתמש בזכות במקרקעין, ואיום השימוש בה מהווה כלי לאכיפת חוזה הזכיינות עצמו.

בשל ההתמשכות הטבועה בהסכם זכיינות, קיימת חובות גילוי מוגברות של בעל הזיכיון מול הזכיין ביחס למקרקעין אותו יקבל הזכיין לרבות בשלב הטרום חוזי, הן בהיבט התכנוני והן בהיבט הרישוי.

חוזה הפצה

הסכמי הפצה מבוססים על קשר אישי ועל יחסי אמון בין היצרן/היבואן לבין המפיץ. מקורה של זכות ההפצה הוא בהסכם בין צדדים; מעמדה וכוחה נגזרים ביחסים שבין היצרן לבין המפיץ, בעל זכות הבלעדיות, וכרוכה מעצם טיבה ביחסי תלות מתמשכים בין המפיץ ליצרן.

סעיף ההגדרות לכללי התחרות הכלכלית (פטור סוג להסכמי הפצה בלעדית) (הוראת שעה), תשס"א-2001, מגדר "הסכם הפצה" "מפיץ" ו"ספק", כדלקמן:

"הסכם הפצה" – חוזה בין מפיץ לבין ספק, להפצת טובין לשם מכירתם;

"הסכם סוכנות" – חוזה בין סוכן לבין ספק למכירת הטובין של הספק באמצעות הסוכן תמורת עמלה;

"מפיץ" – צד להסכם הפצה הרוכש טובין מספק לשם מכירתם;

"סוכן" – צד להסכם סוכנות הפועל למכירת טובין של הספק תמורת עמלה;

"ספק" – צד להסכם הפצה המספק או מוכר טובין למפיץ לשם מכירתם או צד להסכם סוכנות המוכר טובין באמצעות הסוכן;

"רכישה" בידי מפיץ – לרבות קבלת טובין להחזקתו, לשם מכירתם;

הסכם הפצה מתאפיין בכך שהוא מטיל חובות הדדיות על הצדדים לו וקיומו תלוי לאורך זמן ביצרן שמתחייב לספק את המוצרים והן במפיץ, שמפיצם ללקוחות. 

המפיץ הוא סוחר עצמאי בעל עצמאות משפטית, הרוכש את המוצרים מהיצרן (או מהספק בהתאמה) על חשבונו הוא ומוכר אותם בשמו הוא. הרווח (או ההפסד) שלו הוא ההפרש בין מחיר הקנייה (שהוא מקבל בהנחה) לבין מחיר המכירה ונושא בסיכונים הכלכליים בעסק ההפצה. 

מפיץ בלעדי הוא מפיץ שהוקנתה לו בלעדיות באזור גאוגרפי מוגדר. 

המפיץ נבדל מהסוכן המסחרי בכך, שהסוכן המסחרי אינו קונה את המוצרים ומוכר אותם בשמו ועל חשבונו, אלא מוכר אותם בשם היצרן/הספק.

מערכת היחסים השוררת בין היצרן/היבואן לבין המפיץ מטילה דרך כלל על המפיץ סיכונים מסחריים רבים יותר מאלה המוטלים על הסוכן, זאת לנוכח העובדה שהמפיץ רוכש בדרך כלל את המוצר המשווק על ידו.

בדרך-כלל מתחייב המפיץ להשקיע משאבים ומאמץ על-מנת להגדיל את היקף מכירות המוצרים ולרכוש לקוחות בעבור מוצרי היצרן. הסכמי הפצה יכולים להיות שונים ומגוונים, אך בכולם מתקיים מאפיין משותף, והוא – שהמפיץ הוא בעל מעמד משפטי וזכות ההפצה הינה זכות חוזית, ולא קניינית. טיב הקשר של המפיץ עם היצרן אינו יוצר זכויות קנייניות, אלא זכויות חוזיות המבוססות על יחסי אמון, ואינו מקים עילה לדרוש המשך קיום הקשר או אכיפתו.

הסוכן המסחרי – חוזה סוכנות

הסוכן הינו שלוחו של היצרן; הוא אינו בעל מעמד עצמאי ואין הוא קובע את מחירי המוצרים אותם ימכור, הוא אינו נדרש לרכישת המוצרים אף שהוא משקיע מאמץ רב בניסיון להביא לכריתת הסכמים בין היצרן לבין הרוכש.

היחסים שבין סוכן ליצרן זכה לעיגון חקיקתי במסגרת חוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), התשע"ב-2012.

"סוכן מסחרי" – מי שעיסוקו באיתור לקוחות או בפעילות, שמטרתם להביא להתקשרות בחוזה בין לקוח לספק בקשר לרכישת טובין המשווקים על ידי הספק;

2. מהותו של חוזה סוכננות

חוזה סוכנות הוא חוזה בתמורה בין ספק ובין סוכן מסחרי, שבו הספק מייפה את כוחו של הסוכן המסחרי בהרשאה מתמשכת לאיתור לקוחות חדשים או להתקשרות נוספת עם לקוחות קיימים, לשם רכישת טובין המשווקים על ידי הספק, בלי שמתקיימים בין הצדדים יחסי עובד ומעביד או קשרי שותפות.

[ראו גם ההגדרות שצוטטו לעיל בכללי התחרות הכלכלית (פטור סוג להסכמי הפצה בלעדית) (הוראת שעה), תשס"א-2001].

סעיף 4 לחוק חוזה סוכנות מסדיר את סיום חוזה הסוכנות ומטיל על צד המעוניין להפסיק את ההתקשרות חובת מתן הודעה מוקדמת מראש ובכתב, כאשר תקופת ההודעה המוקדמת המרבית שקבע המחוקק היא בת שישה חודשים לחוזה שחל בין הצדדים במשך שש שנים ומעלה (סעיף 4(א)(7) לחוק חוזה הסוכנות).

סעיף 4(ג)(1) לחוק חוזה סוכנות קובע, כי ספק רשאי להורות לסוכן להפסיק לעבוד עבורו לאלתר, ואולם במקרה זה עליו לפצות את הסוכן המסחרי בדמי הודעה מוקדמת בגין שלילת זכותו להודעה מוקדמת.

סעיף 4(ג)(2) לחוק חוזה סוכנות קובע, כי שסכום הפיצוי (דמי ההודעה המוקדמת) יהיה ממוצע רווחי הסוכן המסחרי במחצית השנה האחרונה כפול מספרי חודשי ההודעה המוקדמת.

סעיף 5(א) לחוק חוזה סוכנות קובע, שהסוכן יהיה זכאי לפיצוי מהספק (היצרן/היבואן) בשל התקשרויות של הספק עם לקוחות חדשים או בשל גידול משמעותי בהיקף עסקי הספק עם לקוחות קיימים, ובלבד שעלה בידי הסוכן להוכיח כי חוזה הסוכנות היה בתוקף שנה לפחות ובתקופת חוזה הסוכנות הוא היה הגורם היעיל להתקשרות וכי זו הניבה פירות לספק גם לאחר תום תקופת חוזה הסוכנות.  במקרה של מתן פיצוי עשוי הסוכן לזכות לפיצוי המחושב על פי תקרה של 12 חודשי רווח (סעיף 5(ב) לחוק חוזה הסוכנות).

סעיף 5(ג) לחוק קובע כי הספק לא יהיה חייב בפיצוי אם חוזה הסוכנות בוטל על ידיו כדין בשל הפרת החוזה על ידי הסוכן המסחרי.

לבית המשפט ניתנה סמכות להפחית את סכום הפיצוי או לא להעניקו כלל אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן (סעיף 5(ד).