סכסוכים ומחלוקות בין בעלי מניות בחברה ומנגנוני היפרדות

סכסוכים בעלי מניות

חברה פרטית, המורכבת ממספר בעלי מניות בחברה, הינה בעלת נכס מקרקעין, המהווה את הנכס היחיד שלה ואפיק ההכנסה הבלעדי שלה; למקרקעין פוטנציאל כלכלי גבוה (עקב ייעודם לדוגמא למסחר ולמלונאות), אך אינו מנוצל באופן מיטבי ומניב לחברה הכנסה זניחה בלבד.

השימוש שעושה החברה במקרקעין אינו משיא את ערכה. 

עקב כך, החלו נוצרים מחלוקות ומשברי אמון חריפים בין בעלי המניות. 

בסיטואציות כגון זו בדוגמא לעיל, משברי אמון ומחלוקות, לא אחת, גוררים את החברה ובעלי המניות להליכים משפטיים, ולעיתים, חוסר האמון והנתק שבין הרוב והמיעוט, יוצרים קיפאון ניהולי, אשר מסכל כל אפשרות להתנהלות עסקית תקינה של החברה. 

הקיפאון יכול לבוא לידי ביטוי, באי כינוס אסיפות כלליות וישיבות דירקטוריון; אי הגשת דו”חות ודיווחים לרשויות, סירוב לחתום על שיקים לרבות תשלום לספקים, אי חידוש אישורים ורישיונות לניהול העסק, לרבות רישיון עסק וכו’.

במקרים כנ”ל, רשאי/ים בעלי מניות המיעוט לפנת לבית המשפט בתביעה ל”הסרת קיפוח המיעוט”.

הסעד ל“הסרת קיפוח” מהווה הוראת מסגרת שנועדה לאפשר גמישות והתאמת הדין לתנאים המשתנים ולנסיבותיהם של המקרים הקונקרטיים, העומדים לדיון לפני בית המשפט. 

סעיף 191 לחוק החברות – “הזכות במקרה של קיפוח”, קובע: 

“(א) התנהל ענין מענייניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה.

(ב)  הורה בית המשפט כאמור בסעיף קטן (א), יובאו בתקנון החברה ובהחלטותיה השינויים המתחייבים מכך, כפי שיקבע בית המשפט, ויראו שינויים אלה כאילו נתקבלו כדין בידי החברה; עותק מן ההחלטה יישלח לרשם החברות, ואם החברה היא חברה ציבורית – לרשות ניירות ערך”.

מטרת הסעיף היא להקנות לבית המשפט כלים להתמודד עם מצבים שבהם קיים חשש לחלוקת משאבים בלתי הוגנת בין בעלי המניות ובפרט בין בעלי השליטה לבין בעלי מניות המיעוט. 

קיפוח המיעוט מתגבש במקרים של פגיעה באינטרס מבוסס או בציפייה לגיטימית של בעל מניות בחברה להשתתפות בניהולה השוטף וכן במצבים של משבר אמון חריף בין בעלי המניות בחברה פרטית, אשר מנוהלת כמעין שותפות, המוכרים כנסיבות אשר מקימות את זכותו של בעל מניות המיעוט להסרת הקיפוח ולהפרדת כוחות בחברה.

יצוין, כי לא כל אימת שקיים קיפוח, חייב בית המשפט להעניק סעד להסרת הקיפוח.

סעיף 191 משתמש בלשון “רשאי בית המשפט” ומאפשר לבית המשפט שיקול דעת רחב.

יודגש, כי סעד להסרת הקיפוח הינו סעד מן היושר. ככל סעד מן היושר, סעד ל”הסרת קיפוח” לא יוענק למי שנהג שלא בתום לב או הגיש את בקשתו לבית המשפט בחוסר ניקיון כפיים.

פגיעה בציפייה הלגיטימית של בעל מניות בחברה לניהול משותף המקימה עילה ל”הסרת הקיפוח”

בחברה המאופיינת כמעין-שותפות קיימת ציפייה לגיטימית של בעלי המניות לניהול משותף של החברה.

בפסיקת בתי המשפט השתרש העיקרון לפיו, קיפוח יתקיים כל אימת שתהיה פגיעה בציפיות הלגיטימיות של הצדדים.

יצוין, כי גם כאשר ישנם 2 בעלי מניות בחברה בעלי אחזקה שווה, בעל מניות המחזיק ב-50% מהון המניות המונפק בחברה, רשאי להגיש תביעה להסרת קיפוח המיעוט, כאשר מתקיימים התנאים לכך.

במיוחד נכון הדבר כאשר מדובר בחברה שנועדה להתנהל באופן הדומה יותר ל”שותפות”, כאשר הציפיה הלגיטימית של הצדדים היא לניהול משותף של החברה, תוך שיתוף פעולה בין שני בעלי מניותיה בניהול השוטף, וכששני הצדדים פועלים לקידום האינטרסים של החברה, לשמירה על פעילותה כ”עסק חי” ולהשאת רווחיה.

אובדן אמון בחברה מעין-שותפות כעילה להענקת סעד ל”הסרת קיפוח”

בחברות שהינן מעין-שותפויות בתי המשפט החילו עקרונות השאובים ישירות מדיני השותפויות, בפרט בסוגיות הקשורות לחובות אמון ולפירוק. 

במסגרת דיני השותפויות, פירוקה של שותפות יכול לנבוע, בין היתר, מדרישתו של אחד השותפים לפרק את השותפות או מכוח קביעת בית המשפט כי יש לפרק את השותפות מטעמי צדק ויושר. 

אחד התרחישים אשר בהם ניתן להורות על פירוק שותפות מטעמי צדק ויושר הינו כאשר אבד האמון אשר שרר בין השותפים.

אובדן אמון בחברה המאופיינת כמעין-שותפות עשוי להצדיק מתן סעד של הפרדת כוחות מכוח סעיף 191 לחוק החברות, אף במקרים בהם לא נתבקש סעד זה ואף במקרים בהם הגיע בית המשפט למסקנה כי מי שפנו בבקשה לסעד להסרת קיפוח לא קופחו, משני טעמים:

הטעם הראשון, הגמישות הרבה וקשת רחבה של האמצעים העומדים לרשותו של בית המשפט להעניק סעד אשר יביא להפרדת כוחות מכוח סעיף 191 לחוק החברות.

הטעם השני, חברה המאופיינת כמעין-שותפות, מבוסס על ציפיות הצדדים לפיהן ענייני החברה יתנהלו במסגרת מרקם יחסים הכרוך באמון הדדי.

מהי אותה חברה מעין-שותפות שבה אובדן האמון בין בעלי המניות (ה”שותפים”) יכול, במקרים המתאימים, להצדיק סעד של הפרדת כוחות ?

בע”א 8712/13 אמיר אדלר ואח’ נ’ שי לבנת ואח’ (ניתן ביום 1.09.2015), בית המשפט העליון קבע כי ניתן להיעזר בשורה של מבחני עזר, ובכללם: האם פעילות החברה מאופיינת ביחס אישי בין בעלי המניות, הכרוך באמון הדדי; האם יש הבנה בין בעלי המניות אודות ניהול משותף של עסקי החברה; מהו מספר בעלי המניות ומהם יחסי אחזקותיהם; האם מדובר בחברה משפחתית; מהי מדיניות חלוקת הרווחים ונטילת הערבויות בחברה; האם בעלי המניות החליטו להטיל הגבלות על העברת המניות בחברה.

בע”א 4588/19 ראג’דה אסעד קרדוש-סאלם ואח’ נ’ חברת קרדוש ושות’ בע”מ ואח’ (ניתן ביום 20.04.2021), נדון ערעור על  פסק דין של ביהמ”ש המחוזי בנצרת, בגדרו נדונו והוכרעו תביעות הדדיות של בעלי מניות בחרת קרדוש ושות’ בע”מ (תביעת בעלי מניות הרוב אשר ביקשו למנוע את מכירתן של מניות המיעוט בחברה לצדדים שלישיים וכן תביעתן של בעלוֹת מניות המיעוט אשר עתרו לקבלת סעדים להסרתו של מה שהגדירו כקיפוח המיעוט). 

ביהמ”ש המחוזי קיבל את תביעת הרוב ואסר על מכירת מניות המיעוט לצדדים שלישיים שלא בהתאם לכללים בדבר עבירוּת המניות בחברה, אשר נקבעו בתקנונה, המקנים זכות-סירוב ראשונה לבעלי המניות הקיימים וכן נוכח כוח הווטו של דירקטוריון החברה, שבאמצעותו ניתן לאסור על כל העברה של מניות; 

בד-בבד, דחה ביהמ”ש את תביעת המיעוט, למרות קבלתה של טענת הקיפוח של התנהלות הרוב – ניהול כושל נטול שקיפות ורווי הפסדים, דבר אשר הביא לקיפאון ולשיתוק מסחרי .

בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי, בית המשפט העליון קבע, שההסדר של מכירת מניות שנקבע בתקנון החברה לא מנע הענקת סעד לאחר שהוכח קיפוח – זאת, מאחר שהאמור בתקנון – ובפרט, זכות הווטו שהוא מעניק לדירקטוריון – אינו יכול להצר את דרכי תיקונו של קיפוח המיעוט אשר נקבעו בסעיף 191 לחוק החברות.

דרכי תיקון אלה וסמכותו של בית המשפט להתאימן לנסיבות המקרה שלפניו אינן כפופות לתקנוני חברות ולהסכמים בין בעלי מניות אשר קדמו לקיפוח, ואינן מתירות לתקנון של חברה לצמצם או להגביל את סמכויות התיקון של קיפוח המיעוט על ידי בית המשפט, ובפרט את סמכותו של בית המשפט להורות על הפרדה (באותו עניין בצורה של התמחרות).

מנגנוני ההפרדה

קשת הסעדים (על יתרונותיהם וחסרונותיהם), אשר עומדים לרשותו של בית המשפט בבואו להורות על הפרדת כוחות בין בעלי מניות, הינה רחבה, ומשתנה בהתאם לנסיבות המקרה הקונקרטי העומד לדיון.

הסעד האפשרי הראשון – הינו סעד של פירוק החברה. זהו סעד קיצוני השמור למקרים חריגים בלבד.

הסעד האפשרי השני – הינו סעד הרכישה הכפויה, שבמסגרתו יחויב אחד הצדדים לרכוש את מניותיו של הצד השני בהתאם לשווין.

על פי רוב, הערכת השווי שעל בסיסה תבוצע הרכישה הכפויה תופקד בידיו של מעריך שווי אובייקטיבי שימונה על ידי בית המשפט.

היתרון של סעד זה הוא כפול: ראשית, מדובר במנגנון שהוא פשוט ליישום, ושנית, הסעד מאפשר לקבוע מראש איזה מהצדדים יהיה בעל השליטה לאחר הפרדת הכוחות.

בצד יתרונותיו של הסעד מצוי גם חסרונו המרכזי – הצורך בקבלת הערכת שווי אובייקטיבית, אשר עשויה להיות יקרה ולשקף שווי שסוטה במידה כזו או אחרת מהשווי שהצדדים עצמם מייחסים לחברה.

הסעד האפשרי השלישיביצוע התמחרות בין הצדדים.

סעד ההתמחרות מקנה לשני הצדדים הזדמנות להמשיך לנהל את החברה תוך הבטחת מחיר הוגן לצד שיפסיד בהתמחרות

השיטות הנפוצות הינן שיטת BMBY ושיטת המעטפות. 

בשיטת BMBY – הצד שמבקש את הפרדת הכוחות נוקב בהצעת מחיר עבור החברה כולה, ולאחר מכן הצד השני יכול לבחור האם למכור את מניותיו לפי המחיר שהוצע או לחלופין לרכוש את מניות המציע לפי מחיר זה. 

שיטת המעטפות – המהווה מעין מכרז בין הצדדים, במסגרתו מגיש כל אחד משני הצדדים, באופן סימולטני, מעטפה שבה הצעת שווי עבור החברה כולה שעל פיה הוא מוכן לרכוש את מניות הצד השני.

הצד שהצעתו היא הגבוהה יותר יהיה חייב לממש את הצעתו ולרכוש את מניות הצד השני על פי השווי שהוצע. 

יתרונה המרכזי של ההתמחרות בין הצדדים נעוץ ביכולתה להבטיח כי רכישת המניות תעשה בשווי הוגן כלפי שני הצדדים, ללא תלות במעריך שווי חיצוני.

אולם מנגנון זה פחות מתאים לסיטואציה שבה לצד אחד יש עמדה כלכלית עדיפה באופן משמעותי בהשוואה לצד השני – בייחוד בהיבטי מימון ונזילות – שאז מתעורר חשש ממשי פן הצד החזק יוכל להציע הצעה שתָקנה לו יתרון בלתי הוגן על פני הצד החלש. 

—————————————————————————————————————-

סעיף 191 לחוק החברות אשר מסמיך את בית המשפט “לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה“.

על עסקת רכישה עצמית של מניות בחברה ע”י בעל/י מניות, ראה מאמר נפרד באתר.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן