חובות נושאי משרה ובעל שליטה

דיני החברות בישראל מטילים מערכת ענפה של חובות ואחריות על בעלי התפקידים ובעלי העניין בתאגיד, זאת מתוך הבנה כי אלו המנהלים את נכסי החברה או השולטים בה מחזיקים בכוח רב שעלול להשפיע על בעלי המניות, הנושים והחברה עצמה.

על מנת להבטיח ניהול תקין והגנה על האינטרסים של התאגיד, החוק מגדיר במדויק מיהם אותם גורמים ומהן החובות המוטלות עליהם, החל מרמת הזהירות הנדרשת ועד לחובת האמונים המוחלטת.

מיהו נושא משרה בתאגיד?

לפני שצוללים לחובות עצמן, הכרחי להבין את הגדרת נושא המשרה על פי החוק. סעיף 1 בחוק החברות מגדיר נושא משרה כדירקטור, מנהל כללי, מנהל עסקים ראשי, משנה למנכ"ל, סגן מנכ"ל וכל ממלא תפקיד דומה גם אם תוארו שונה, וכן מנהל הכפוף במישרין למנהל הכללי.

חשוב להדגיש כי נושא משרה בחברה אינו נקבע רק לפי התואר הרשמי ש"הודבק" לו, אלא לפי בחינה מהותית של הפונקציה שהוא ממלא בפועל. אדם שמרכז בידיו סמכויות בכירות, משפיע על קבלת החלטות מהותיות ומנהל את עסקי החברה, ייחשב כנושא משרה וחובות החוק יחולו עליו במלואן, גם אם אינו מוגדר רשמית ככזה במסמכי ההתאגדות.

חובת הזהירות של נושא משרה – מבחן הסבירות

חובת זהירות של נושא משרה מעוגנת בסעיף 252 לחוק החברות ומקבילה לחובת הזהירות המוכרת מדיני הנזיקין. על פי חובה זו, על נושא המשרה לפעול ברמת מיומנות וזהירות שבה היה פועל נושא משרה סביר באותן נסיבות. המבחן כאן הוא אובייקטיבי – בית המשפט לא יבדוק רק מה נושא המשרה הספציפי חשב, אלא כיצד דירקטור או מנהל סביר היה נוהג.

במסגרת חובת הזהירות של דיני תאגידים, נושא המשרה נדרש:

• להכיר לעומק את ענייני החברה ואת מצבה הפיננסי.
• לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק לחברה.
• להימנע מהחלטות עסקיות שגויות שחורגות מכל שיקול דעת סביר.

ככלל, החובה היא כלפי החברה עצמה, אולם במקרים חריגים של נזק ישיר (להבדיל מנזק משני הנובע מירידת ערך החברה), עשויה לקום אחריות גם כלפי בעלי המניות.

חובת האמונים

חובת האמונים היא החובה המוסרית והמשפטית העליונה המוטלת על נושא המשרה. סעיף 254 לחוק החברות קובע כי על נושא משרה לנהוג בתום לב ולפעול אך ורק לטובת החברה.

במסגרת חוק החברות מפורטת חובת אמונים של נושא משרה ובה כתוב כי חל איסור מוחלט על:

1. ניגוד עניינים: מניעת מצב שבו אינטרס אישי או תפקיד אחר מתנגשים עם טובת החברה.
2. תחרות עם עסקי החברה: איסור על ביצוע פעולות המתחרות ישירות בפעילות התאגיד.
3. ניצול הזדמנות עסקית: איסור על לקיחת הזדמנות שהגיעה לידיו מתוקף תפקידו לטובתו האישית במקום להעבירה לחברה.
4. חובת הגילוי: חובה למסור לחברה כל מסמך וידיעה הנוגעים לענייניה.

הפרת חובת אמונים נחשבת לחמורה ביותר, שכן היא מהווה פגיעה ביסוד האמון שעליו מושתת ניהול התאגיד.

חובת ההגינות של בעל השליטה

בעוד שנושאי משרה חבים בחובת אמונים, על בעל השליטה (מי שיש לו יכולת לכוון את פעילות החברה) מוטלת חובת ההגינות. בחוק החברות, סעיף 193 – חובת הגינות של בעל שליטה קובע כי חובה זו חלה על בעל השליטה וכן על בעלי מניות שכוח הצבעתם הוא מכריע.

החוק מחייב כל בעל מניה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת כדי להימנע מקיפוח בעלי מניות אחרים. חובת ההגינות הינה ייחודית לבעלי כוח בחברה ואינה חלה על נושאי משרה שאינם בעלי שליטה. הפרה בולטת של חובה זו הינה אי-גילוי עניין אישי בעסקאות של בעל השליטה עם החברה.

הגנות על נושאי משרה – פטור, שיפוי וביטוח

החוק מכיר בכך שניהול עסקי כרוך בסיכונים, וכדי לא לשתק את הדירקטוריון, קיימים מנגנוני הגנה המעוגנים בסעיף 92 לחוק החברות – סמכויות הדירקטוריון ובסעיפים נוספים:

• פטור: החברה רשאית לפטור נושא משרה מאחריות לנזק עקב הפרת חובת זהירות כלפי החברה (אך לא כלפי צד ג').
• שיפוי: זכותו של נושא המשרה לקבל החזר מהחברה על הוצאות משפטיות או חיובים שהוטלו עליו עקב פעולותיו בתפקיד.
• ביטוח: רכישת פוליסת ביטוח המכסה חבויות עקב הפרת חובת זהירות או הפרת חובת אמונים שנעשתה בתום לב.

שאלות ותשובות נפוצות