הפרת חובת אמונים של נושא משרה

סעיף 254(א) לחוק החברות קובע את העיקרון לפיו נושא המשרה חב חובת אמונים לחברה וכי עליו לפעול "לטובת החברה", קרי לא להעדיף את טובתו האישית על פני טובתה של החברה. פסקאות המשנה של סעיף 254(א) כוללות הוראות פרטניות שהן בבחינת מופעים פרטיים של האופן שבו נדרש נושא המשרה לפעול בהתאם לחובת האמון שהוא חב כלפי החברה. זאת, החל מהאיסור הכללי להימצא בניגוד עניינים במילוי תפקידו בחברה (פסקה (1)), דרך האיסורים הקונקרטיים יותר להתחרות עם עסקי החברה (פסקה (2)) ולנצל הזדמנות עסקית שלה (פסקה (3)), שהם מקרים ספציפיים של ניגוד עניינים, וכלה בחובה לגלות לחברה כל מידע הנוגע לענייניה (פסקה (4)). המופעים הספציפיים שבסעיף 254(א) לחוק החברות 

וכך קובע סעיף 254 לחוק החברות: – 

"(א) נושא משרה חב חובת אמונים לחברה, ינהג בתום לב ויפעל לטובתה, ובכלל זה–

(1) יימנע מכל פעולה שיש בה ניגוד עניינים בין מילוי תפקידו בחברה לבין מילוי תפקיד אחר שלו או לבין ענייניו האישיים;

(2) יימנע מכל פעולה שיש בה תחרות עם עסקי החברה;

(3) יימנע מניצול הזדמנות עסקית של החברה במטרה להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר;

(4) יגלה לחברה כל ידיעה וימסור לה כל מסמך הנוגעים לענייניה, שבאו לידיו בתוקף מעמדו בחברה".

ניצול הזדמנות עסקית בחברה פרטית

לבחינת השאלה האם הזדמנות עסקית היא הזדמנות של החברה, הוצעו מספר מבחנים. המבחן הראשון לצורך קביעת תחום העיסוק של החברה ומתחם ההזדמנויות העסקיות שלה הוא מבחן ההסכמה בין בעלי המניות לגבי תחום העיסוק של החברה. כאשר בעלי המניות בחברה אינם קובעים במפורש את התחום שבו תעסוק החברה ואף לא ניתן להתחקות אחר הסכמתם המשתמעת, הוצעו מספר מבחנים נוספים לצורך הכרעה האם הזדמנות עסקית צריכה להיחשב כהזדמנות של החברה. אחד המבחנים הוא מבחן ה"שימוש במשאבי החברה ובמידע השייך לה". לפי מבחן זה אם ניצול ההזדמנות העסקית היה כרוך בשימוש במשאבים רבים של החברה ובמידע השייך לה , אזי בהתאם לרציונל הקנייני יש לראות בהזדמנות העסקית כרכוש של החברה. המידע העיקרי הרלוונטי לעניין זה הוא המידע בדבר קיומה של ההזדמנות העסקית, והוא ייחשב כמידע של החברה כאשר הוא הגיע לנושא המשרה בכובעו ככזה (למשל כאשר נעשתה אליו פנייה כנושא משרה על ידי מי שביקש להתקשר בעסקה עם החברה

מבחן נוסף הוא "איסור התחרות עם החברה", לפיו יש לבחון האם ניצול ההזדמנות העסקית על ידי נושא המשרה יביא אותו להפרת האיסור על תחרות בעסקי החברה.

בהתאם להוראת סעיף 255(א) לחוק החברות, ניתן, בתנאים המנויים בסעיף, "לרפא" ניגוד עניינים  על ידי אישור של החברה ולרפא פעולה שנעשתה על ידי נושא משרה בניגוד עניינים, אולם זאת רק כאשר נושא המשרה מתנהל בתום לב, וכשהאישור אינו פוגע בטובת החברה. תנאי נוסף ומשמעותי לתחולת הסעיף הוא כי עובר לדיון באישור, יחשוף נושא המשרה את העניין האישי שלו באופן מלא.

ס' 256 לחוק החברות קובע כי "על הפרת חובת אמונים של נושא משרה כלפי החברה יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה בשינויים המחויבים".

מקום שנושא המשרה הפר את חובת האמון שהוא חב לחברה, כאשר פעל במצב של ניגוד עניינים ולא קיבל אישור של החברה לגביו וניצל לדוגמא באמצעות חברה בה היה לו ענין אישי – הזדמנות עסקית של החברה, יש לבחון האם יש מקום לחייבו בהשבה, פיצוי או שיפוי. הפיצוי יכול להיות בגין נזק שפעולתו בהתאם לדינים החלים על הפרת חוזה; וכן לאפשרות של השבה בגין התעשרות שלא כדין שלו – אפשרות שחלים עליה דיני עשיית עושר ולא במשפט, גם אם טובת ההנאה לא התקבלה על ידו אלא על ידי צד שלישי.